מאת הגר ינאי

שנת 1981. ישראלי צעיר וקשוח מגע ליפן כדי ללמוד קראטה. הצעיר, מדריך אימון גופני שרק סיים את שירותו הצבאי, לא מוריד את המשקולות מהרגליים לפני שהוא הולך לישון, ולא מסוגל לעבור בדלת בלי לעשות עליית מתח על המשקוף. הוא מחפש שיטת לחימה שתעשה אותו אפילו יותר חזק, קשוח ובלתי ניתן להבסה. בטוקיו הוא דוהר בפראות על אופנוע, מחליק על הכביש ומאבד את ההכרה. כאשר הוא פוקח את העיניים, הוא נמצא על שפת בריכת מרחץ של מים חמים, ונזיר יפני מבוגר מטפל בו. נודע לו שעוברי אורח הביאו אותו אל הנזיר הזה, שחי לבדו במקדש קטן, מגדל ירקות ומרפא אנשים בעזרת דיקור במחטים שלא על מנת לקבל כסף. הנזיר מרפא ביעלות את פציעת הברך הקשה שהוא סובל ממנה בעזרת אומנות הריפוי שלו. בעוד הצעיר שוכב ומחלים, הוא צופה בנזיר, כשזה האחרון עושה בחדר תנועות מוזרות ורכות. טָאי צִ'י צ'וּאָן הוא קורא להן. הנזיר מסביר שאלו תרגילים ששומרים ומחזקים את הבריאות, שהם בעצם אומנות לחימה ללא כוח. ברגע שהצעיר מתאושש קצת הוא מציע התמודדות: הוא ילחם בעזרת קראטה נגד הנזיר עם הטאי צ'י צ'ואן המוזר שלו. להפתעתו, אף שהנזיר מבוגר ממנו בשנים רבות, אין הוא מסוגל להתחרות בו מכיוון שתגובותיו מהירות כמהירות המחשבה. הצעיר מובס בידי הנזיר בלי שום מאמץ. הקראטה שלו יעיל כמו חרב צעצוע נגד חרב פלדה. הוא נשאר עם הנזיר במשך ארבע שנים תמימות כדי ללמוד את אומנות הלחימה והריפוי שלו, שנים שהוא מנצל גם כדי ללמוד רפואה סינית בבית ספר בטוקיו. זוהי רק ההתחלה של דרך. הוא פותח במסע חיפוש ארוך ומעמיק אחרי אומנות הלחימה המושלמת שמפעילה כמה שפחות כוח, ונשענת אך ורק על תודעה.

אתם פותחים את העיתון כדי לברר איפה מציג הסרט הזה? אל תמהרו. כל הפרטים בסיפור הזה אמיתיים. הוא לא מתרחש על מסך הכסף אלא במציאות, והגיבור הראשי שלו הוא חיים בנדר.